האידאל הווסטפלי

לפי אנתוני מק'גרו, במאמרו מעתק בעוצמה – מממשלות הלאום לממשל גלובלי?[1], אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של כל מפה מדינית של העולם בימינו הוא חלוקתו של המרחב הגיאו-פוליטי לישויות טריטוריאליות מתוחמות וקבועות. מבחינה מדינית, האנושות מחולקת כיום ל-190 או יותר קהילות נבדלות, כלומר מדינות לאום. הדבר נראה בעינינו טבעי- אלו הם פני העולם כיום, וכך הם זה זמן-מה – אבל קרטוגרפים מימי הביניים, למשל, היו תמהים על כך. בתקופה ההיא העולם היה מאורגן על-פי דתות ואימפריות, שהיו משוללות גבולות מדיניים ברורים. אפילו לפני מאה שנה בלה היתה מפת העולם שונה לגמרי. במשרד החוץ בווייטהול עדיין מתנוססת על אחד הקירות מפה של העולם במאה התשע-עשרה, שבה חלק גדול מפני כדור הארץ מכוסים בכתם ורוד, המייצג את האימפריה הבריטית. והרי ניתן לומר שמפות מגלמות הנחות באשר לצורת הארגון הפוליטי המצויה – והרצויה – של העולם.

הוא מצטט את טיילור, שאומר כי ביסודה של כל מפה מדינית רגילה של העולם מונחת תפיסה של החיים הפוליטיים שלפיה מדינות הן מעין "קופסאות סגורות".[2] שורשיה העמוקים של תפיסה זו נעוצים ב"שלום וסטפליה" (1648), הסכם שנחתם בין מלכי אירופה בנוגע להכרה הדדית בזכותו של כל אחד לשלוט בטריטוריה שלו ללא התערבות מבחוץ. אולם רק במאה העשרים, משהתמוטטו האימפריות העולמיות, הפכו החלוקה למדינות וההגדרה העצמית הלאומית לעקרונות הבלעדיים שעל-פיהם מאורגנים עמי העולם מבחינה מדינית. השיטה המודרנית של החלוקה למדינות, שבגלל מקורותיה נהוג לכנותה "השיטה הווסטפלית", נהוגה כיום בכל רחבי כדור הארץ. האנושות מאורגנת בימינו במדינות לאום נפרדות, שכל אחת מהן שומרת בקנאות על זכותה לממשל עצמי. כפי שממחישות המחלוקות הבלתי פוסקות באשר ל"התערבותו" של האיחוד האירופי בענייניה הפנימיים של בריטניה, סוגיות הריבונות הלאומית עודנה סוגיה טעונה מאוד, שכן היא ניצבת בלב ליבה של הזהות הלאומית.

בתהליך ההתגבשות שכבר נמשך קרוב לארבע מאות שנה, העקרונות המופשטים, הנורמות ודרכי הפעולה המרכיבים את השיטה הווסטפלית הפכו (לצד האידיאלים של דמוקרטיה וחירות) למאפיינים המרכזיים של ארגון החיים הפוליטיים בעת החדשה. השיטה הווסטפלית ממשיכה לבוא לידי ביטוי יום-יומי בפעילותן השגרתית של מדינות, מניהול דיפלומטיה בין-לאומית ועד בדיקות דרכונים ברכבות החוצות גבולות מדיניים.

כדוגמה הוא מביא את המאמצים העולמיים לבלום את הסחר הבלתי חוקי בסמים, בהקשר זה אחיזתה של השיטה הווסטפלית בשגרת הפוליטיקה היום-יומית היא ברורה מאליה. בהעדר מחלק סמים עולמי, או כל ארגון אחר בעל סמכות לאכוף ולנקוט צעדים למלחמה בסחר הבלתי חוקי בסמים, כל מדיניות מועילה תהיה בסופו של דבר תלויה בהכרח בנכונותן של ממשלות לאום לשתף פעולה ביניהן, ובהסכמתה של כל אחת מהן לבצע בתוך הטריטוריה שלה את הצעדים שהוסכם עליהם במישור הבין-לאומי. התכנית הבין-לאומית של האו"ם לבלימת סמים (UNDCP) אמנם ממונה על תאום יישומה של המדיניות הבין-לאומית למאבק בסחר הבלתי חוקי בסמים, אולם אין בכוחה להבטיח את מילוי הנחיותיה. בדומה לכך, המדינות החברות ב-G8 מסתמכות אך ורק על רשויות הפנים שלהן, כגון הרשות למלחמה בסמים של ארצות הברית או רשות המכס הממלכתית הבריטית, לאכיפת יוזמות בין-לאומיות. מכיוון שכל ממשלה, ועימה גם זרועותיה למלחמה בסמים, היא בדרך כלל בעלת סדר עדיפויות לאומי משל עצמה, וכמעט לעולם אינה מוותרת מרצונה על שליטה בענייניה הפנימיים, התוצאה היא שהתכנית העולמית לבלימת הסמים פועלת לרוב באקראי ובלא שיטה סדורה. כתוצאה מכך הפשע המאורגן נוטה לרכז את פעילותיו להלבנת כספי סמים "… במדינות שבהן האכיפה רופפת והחקיקה איננה קיימת כלל או עדיין נמצאת בחיתוליה".[3] עניין זה תורם להדגשת ההבדל המכריע שבין המרחב הפנים-ארצי לבין המרחב הבין-לאומי. במרחב הבינלאומי לא קיימת ממשלה עולמית דוגמת ממשלות הלאום, כזאת שתוכל להבטיח שהמדינות יפעלו בהתאם למדיניות הבין-לאומית המוסכמת בנושא המאבק בסמים או שידבקו באמנות הבין-לאומיות האוסרות על ייצור סמים בלתי חוקיים ועל הסחר בהם. כפי שמציין הדו"ח של UNDCP, "פעולתה של המערכת הבין-לאומית לבלימת הסמים מבוססת על העקרונות של מנגנוני הפיקוח הממלכתיים של המדינות וכן על שיתוף פעולה בין-לאומי ביניהן".[4]

הוא מסכם ואומר כי אף שהשיטה הווסטפלית היא עתיקת יומין, עקרונותיה ודרכי פעולתה מוסיפים להשפיע על ניהול העניינים הכלל-עולמיים בימינו, והמקרה של המאבק בסמים בלתי-חוקיים הוא דוגמה לכך. יתר על כן, העקרונות ודרכי הפעולה הללו מחזקים את התפיסה שקיימת הבחנה חדה בין עניינים פנים-ארציים לבין עניינים בין-לאומיים: התחום הפנים-ארצי מוגדר על ידי קיומה של הממשלה – מוסד מרכזי של שלטון מדיני – ואילו בתחום הבינלאומי, מוסד כזה בולט בהיעדרו. בהתאם לכך, בשיטה הווסטפלית מגולמת התפיסה שהמרחב המדיני חופף במידה רבה את הגבולות הטריטוריאליים הלאומיים, והדבר משקף את תפיסת הפוליטיקה והחיים החברתיים הרואה במדינה "קופסה סגורה". בעיני הטרדיציונליסטיים , השיטה הווסטפלית מוסיפה להיות נדבך מרכזי בהרכב החיים הפוליטיים המודרניים ובהבנת צורת ניהולו של העולם כיום והדינאמיקה הכרוכה בכך. בעיני הגלובליסטים והטרנספורמציונליסטיים, האידיאל הווסטפלי עומד בסתירה לצורת הארגון הנוכחית של הפעילות הכלכלית, התרבותית והמדינית בימינו, המתאפיינת בסדרי גודל הולכים וגדלים.


[1] מבוא לחשיבה חברתית כרך ד', עמ' 164-167

[2] Taylor, P.J. (1995) `beyond containers: internationality, interstateness, interterritoriality`, Progress in Human Geography 19, 1 March, pp. 1-15.

[3]  UNDCP (1997) World Drugs Report, Oxford, Oxford University Press, p. 168.

[4]  Ibid., p. 168.

מודעות פרסומת

One thought on “האידאל הווסטפלי

  1. orihippoo דצמבר 6, 2014 / 4:13 pm

    ארצות הברית כופה על מדינות שיתוף פעולה בעניני סמים וביחוד הלבנת הון או חרם וקנסות דרקוניים. אפשר לומר שהיא משתדלת להיות ממשלה עולמית. היא כפתה על שויצריה לכופף חוקים. אפשר לומר שגם האו"ם עושה די הרבה, וכיום אירופה כגוש די משתף פעולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s