מגבלות ההרתעה

אבנר יניב מעלה בספרו, פוליטיקה ואסטרטגיה בישראל, את הטענה כי למבצע קדש היתה השפעה מורכבת על מצבה הביטחוני של מדינת ישראל. מצד אחד  הפגין המבצע את יכולתו של צה"ל, חידד את המתח בין הלאומנים הערבים למערב וחיזק את אמונתה היא בכוחה לשרות עם האיום הערבי. מצד שני הבהיר המבצע את מגבלות עוצמתה של ישראל. היה אפשר להכות בצבא המצרי, אך לא היה בכך כדי להביא את המצרים למשא ומתן על שלום. במקום להיערך לשלום נדחפו המצרים להצטיידות צבאית ולפעלתנות מדינית וצבאית בהיקף שבטווח הארוך חידד והחריף עוד יותר את מצבה הביטחוני של המדינה.

הלקח העיקרי של סיני היה, לפיכך, כי מוטב לה לישראל שתסתפק בבניית יכולת הרתעה מכסימלית. זו אמורה להישען על לקח העבר, על יכולת התקפית מוחצת בשדה הקרב הקונבנציונאלי העתידי, ועל תעודת ביטוח גרעינית בלתי מוצהרת. לכך נוספו שני נדבכים פחות ברורים: חסות מעצמתית תומכת ועקב כך מרתיעה בדרך ההשאלה, ושימוש מבוקר ונקודתי בכוח צבאי כדי לכפות על הערבים בחירה חדה בין הסלמה להשלמה.

אילו היו, לטענתו, קווי המתאר הראשיים של תורת הביטחון של ישראל בין קדש לששת הימים. אך הוא מוסיף שהתבוננות בפרטים מצביעה על הבדלים משמעותיים בדגשים העיקריים בין תקופת בן-גוריון לתקופת אשכול. בן-גוריון חרד יותר פן עומס קונבנציונאלי עם הערבים, יפגע בביטחון בטווח הארוך, ולכן נראה שהיה מוכן להגביל את בניין הכוח הקונבנציונאלי בתחום של כ-10% מהתל"ג ולהשלים את החסר לביטחון המדינה באמצעות הישענות מרומזת על יכולת גרעינית. נוסחה כזו לא רק הבטיחה את עצם הקיום, אלא גם אפשרה חסות מגוננת של ארצות הברית, מתוך חשש פן ישראל מאוימת תיזקק לנשק גרעיני. ולכל האמור הוסיף בן-גוריון זהירות מופלגת בהפעלת הכוח הצבאי. אחרי קדש הוא חדל להאמין כי לישראל יש איזה אינטרס שהוא בשימוש בכוח בהיקף נרחב, ומשום שכבר התנסה פעם אחת בתהליך הסלמה שהוביל למלחמה, הפך לקמצן גדול באישורים להפעלת כוח במסגרת הביטחון השוטף.

לעומתו, אשכול הראה נכונות גדולה בהרבה מקודמו להוציא יותר על בניין הכוח הקונבנציונאלי, ותקציב הביטחון אמנם גדל ב-3% ויותר בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, שבהן כיהן כראש ממשלה ושר הביטחון. בדרך זו ביקש אשכול ליצור מספיק עוצמה צבאית כדי שלא יהיה כורח לצאת למלחמת מנע או למכה מקדימה כתחליף לעוצמה צבאית. אך הגיונה היסודי של עמדה כזו היה גם האטה בתהליך בניין הכוח הבלתי-קונבנציונאלי. מאידך בעוד אשר אשכול היה "יונה" בקשר לנשק הגרעיני כך גם בקשר לסוגיה של מלחמת מנע/מכה מקדימה, מדיניותו בפועל במלחמת ששת הימים בכל הקשור לביטחון השוטף, מצדיקה מן הסתם הגדרתו כ"נץ".

לדעתו, את ההסבר לסתירה הזו יש לחפש לא בתפיסותיו של אשכול אלא בכישוריו כקברניט הביטחון הלאומי. לנוכח מצב קשה שבו מתחים חריפים בעולם הערבי הזינו את החיכוכים לאורך הגבולות, לא השכיל אשכול להוציא אל הפועל מדיניות מוצלחת של בקרת הסלמה. כישלונו הגדול לא היה בעצם התרת הרצועה כלפי הסורים, אלא בחוסר יכולתו האינטלקטואלית והפוליטית לכוון את מינון השימוש בכוח כדי שיסייע להרתעה, אך ימנע הסלמה. במקום שיפעיל את הדרג הצבאי על פי שיקולים קוהרנטיים של אסטרטגיה רבתי, נתן לדרג הצבאי לנווטו על פי שיקולים ביצועיים. במובן זה מלחמת ששת הימים לא היתה תוצאה של כישלון ההרתעה, אלא של מדינאות חלשה ומבולבלת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s