התנועות האסלאמיות ויחסן לדמוקרטיה

עם עלייתן של תנועות אסלאמיות רדיקליות לשלטון באירן ובסודן והסיכוי שהסתמן לעלייתם של משטרים אסלאמיים רדיקליים נוספים בחלק מארצות המזרח התיכון, עלתה השאלה האם תנועות אסלאמיות רדיקליות יכולות לקבל את הנחות היסוד העומדות בבסיס הדמוקרטיה כגון פלורליזם, משטר רב-מפלגתי, שוויון זכויות פוליטי וחופש הבעה ותנועה.

ביטוי לגישה הגורסת שתנועות אלה מקבלות הנחות אלו ניתן למצוא במאמר משותף שכתבו ג'ון אספוזיטו וג'ימס פיסקטורי בכתב העת Middle East Journal. שני חוקרים אלה מסכימים כי התנועות האסלאמיות השונות קובעות,שלא רצון האדם אלא רצון האל הוא הרצון העליון, וכי חוקי האלוהים הם נצחיים ואינם ניתנים לשינוי על ידי רצון או גחמה אנושית. עם זאת טוענים השניים, כי התנועות האסלאמיות הפנימו את השיח הדמוקרטי, שהפך לסמן מקובל בשיח הפוליטי במזרח התיכון, והן מכירות בצורך ב"השתתפות עממית" בהליך הפוליטי, באמצעות בחירות. כך, הם מביאים כדוגמה, אפילו אביה של תנועת האחים המוסלמים, חסן אל-בנא, התכוון להשתתף בבחירות, אבל חזר בו לאחר עיסקה עם הממשלה שהבטיחה רפורמה חברתית. כמו כן, האחים המוסלמים התמודדו בבחירות ב-1945, אך לא זכו במושבים בשל זיופים בבחירות. הם מציינים גם כי בשנים האחרונות השתתפו תנועות אסלאמיות במערכות בחירות בארצות שונות, ואף קיבלו תפקידי שרים בעקבותיהן.

במאמר אחר, שפורסם ב-Middle East Quarterly צועדים ג'ון וול וג'ון אספוזיטו צעד נוסף וטוענים, כי המורשת האסלאמית עצמה כוללת תפיסות המאפשרות לגבש בסיס אסלאמי אותנטי לדמוקרטיה. לדעתם, על המערב לקבל צורות שונות של דמוקרטיה, וצורות שונות של השתתפות האוכלוסייה בתהליך הפוליטי. לרוב החברות בעולם ישנן מסורות המקיימות תהליכי קבלת החלטות באמצעות התייעצות של השליט בגוף זה או אחר וצורה כלשהי של "השתתפות" בהליך הפוליטי. יתרה מזו, למסורות שאינן דמוקרטיות במקורן יש פוטנציאל להיהפך לבסיס לדמוקרטיה על ידי תהליך של פרשנות וניסוח מחדש, כפי שראשיתו של המשטר הפרלמנטארי בבריטניה נעוצה במגנה כארטה מהמאה ה-13.

שני החוקרים מביעים את דבריו של אחד מאבות האסלאם הפוליטי, איש הדת הפקיסטאני, אבו אעלא אל-מודודי, כבסיס לחלופה אסלאמית דמוקרטית למודל המערבי. השניים מכירים בעובדה, כי קביעתו של מודודי בדבר ריבונותו ורצונו של האל מחייבים בכל תחום בחיים, מהווה במבט ראשון סתירה לרעיון הדמוקרטי. הם אף מצטטים את דבריו, כי אם משמעות הדמוקרטיה היא ריבונות העם, הרי מנקודות הראות של הפילוסופיה הפוליטית, האסלאם הוא האנטי-תיזה של הדמוקרטיה המערבית החילונית. מצד שני, אומר מודודי, אם דמוקרטיה נתפסת בצורה מוגבלת של ריבונות העם, המוגבלת ומודרכת על ידי החוק האלוהי, הרי שאין סתירה בינה לבין האסלאם. לדבריהם, ניתוח פירושו של מודודי כלפי שלושת העקרונות הבסיסיים של השיטה הפוליטית האסלאמית, תוחיד (אחדות האל) וח'לאפת (מילוי מקום האל), מראה כי הוגים כמו מודודי אינם דוחים את הדמוקרטיה ככזאת, אלה מוכנים לקבלה במסגרת התוחיד האסלאמי.

לדברי מודודי, מעיקרון התוחיד משתמע גם רעיון אחדות הקהילה המוסלמית – כלומר, התיאוקרטיה באסלאם אינה מתבססת על שלטון מעמד דתי או חברתי ספציפי אלא על הקהילה המוסלמית קולה, והיא זו אשר תנהל את המדינה בהתאם לקוראן ולסונה (המסורת שבעל-פה המיוחסת לנביא מחמד). מודודי קורא לשיטה הזו תיאו-דמוקרטיה, ולפיה כל מוסלמי המוכשר לחוות דעה בענייני החוק האסלאמי יוכל לפרשו בשעת הצורך. במובן זה, המשטר האסלאמי הוא דמוקרטי. לדבריהם של וול ואספוזיטו, תפיסה זו של עיקרון התוחיד מעניקה בסיס תיאולוגי וקונצפטואלי לרעיון השוויון הפוליטי של כל בני הקהילה המוסלמית, המהווה אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי.

בצורה דומה מצביעים שני החוקרים על הפירוש המודרני למונח ח'לאפה, לפיו כל המאמינים הם סוכניו וממלאי מקומו של אללה בעולם. סמכות הח'לאפה, לדברי מודודי, תוטל על כל בני הקהילה  האסלאמית, שתמלא בכך את תנאי הייצוגיות. לכל יחיד יהיה חלק בח'לאפה, וכך ייווצר הבסיס לתחילתה של דמוקרטיה באסלאם. התנועות האסלאמיות בימינו, טוענים וול ואספוזיטו, מאמצות את הפירוש הזה של הח'לאפה לקראת חזון לפיו ייטלו כל בני האדם חלק בפוליטיקה – במקום המשמעות ההיסטורית של שליט בודד הממלא את מקומם של הנביא והאל. בצורה זו מהווה רעיון הח'לאפה בסיס לתפיסה דמוקרטית אסלאמית. לדבריהם, תפיסה זו המזהה את הח'לאפה עם הקהילה, מוצאת ביטוי גם ב"הצהרה האסלאמית על זכויות האדם", שפרסמה המועצה האסלאמית של אירופה. הצהרה זו מהווה בסיס לתפיסה של שוויון חברתי ופוליטי ודחייה של היררכיה ומערכות שליטה בחברה.

לטענתם, של וול ואספוזיטו, תפיסת הריבונות והייחוד המוחלטים של האל כפי שהיא מתבטאת ברעיונות הללו של התוחיד והח'לאפה, אפשרה להוגים מוסלמים – סונים ושיעים כאחד – לגבש תיאוריות פוליטיות ייחודיות שניתן לראותן כדמוקרטיות. נוסחאות אלה אינן תואמות תמיד את הגישה המערבית הצרה של דמוקרטיה, אך הן ראייה אלטרנטיבית חשובה בהקשר הגלובלי הנוכחי של דמוקרטיזציה, כיוון שהן כוללות הכרה ברעיון הריבונות העממית, ודגש חשוב על השוויון בין בני האדם וחובותיהם.

וול ואספוזיטו מנתחים מספר רעיונות אסלאמיים – שורא (התייעצות), אג'מאע (קונצנזוס), ואג'תהאד (שימוש בתבונה לפיתרון בעיות הלכתיות) – שיש להם תפקיד מפתח בפיתוח התפיסה של דמוקרטיה אסלאמית. לרעיונות אלה לא היה תמיד משמעות דמוקרטית, וגם כיום הם נתונים לפירושים שונים, אבל הם מקבלים כיום משמעות חדשה, שתהווה בסיס לדמוקרטיה האסלאמית. השניים מצטטים את ההוגה והחוקר הפקיסטני פזלור רחמן, המרחיב את משמעות המושג שורא וטוען, כי המשמעות המסורתית של השליט המתייעץ עם חבר יועציו הייתה מוטעית. הכוונה האמיתית היא, שהשליט מתייעץ עם העם על בסיס של שוויון. באופן דומה דיבר איש הדת השיעי הכיר בעיראק, מחמד באקר אל-צדר, שראה את השורא כבסיס לזכויות העם. בהיותם ממלאי מקום האל, יש לבני העם לנהל הזכות לנהל את ענייניהם על בסיס עיקרון ההתייעצות, כולל הקמת אסיפה של נציגים נבחרים. על פי תפיסה זו משמשים כלל המוסלמים סוכנים של האל המאצילים את סמכותם לשליט, ויש להתחשב בדעתם בניהול ענייני  המדינה. הוגי נוספים, כגון מחמד חמידאוללה ולואי מ' צאפי, מצביעים על הלגיטימציה של המדינה כנובעת מעיקרון האג'מאע.

לסיכום טוענים וול ואספוזיטו, כי ההוגים האסלאמיים פשוט מסרבים לאמץ את המודלים המערביים, בהכירם במגבלותיה הרציניות של הדמוקרטיה המערבית, ובהדגישם את הפער בין המערב החומרני לבין עולם האסלאם השם דגש על המוסר. במקום זאת מעדיפים הוגים אלה מודלים אסלאמיים אותנטיים על דמוקרטיה. לדעת השניים, התנועות האסלאמיות אינן אנטי-מודרניות או אנטי-מערביות, אלא פוסט-מודרניות, והן מחפשות סדר אנושי גלובלי שיחליף את הסדר המערבי הדומיננטי. זהו ניסיון חשוב בעל משמעות גלובלית, בעידן הכפר העולמי.

לדבריהם, ארצות הברית צריכה להתגבר על גישתה החד-ממדית לגבי משמעות הדמוקרטיה, שכן זו מהווה ביטוי לאימפריאליזם תרבותי השואף לכפות את המודל שלו על העולם כולו. גישה זו אף עלולה להתפרש על ידי מוסלמים רבים כתוקפנות תרבותית השוללת את אמיתותו של האסלאם, ואת תרומתם של מוסלמים בפיתוח תפיסות חדשות על דמוקרטיה. במקומה יש לגבש גישה פתוחה, שתקבל את הפירושים השונים של המושג, שכן דחיית העקרונות האלה ודחיקתם של החוגים הדמוקרטיים תביא לעלייתם המחודשת של הזרמים האוטוריטאריים באסלאם.

כיום, בעקבות התמורות בעולם הערבי ועלייתן לשלטון של תנועות אלה במצרים ובתוניסיה, עולה סוגיה זו שוב לדיון. בעבר התברר שבמקומות בהן עלו תנועות אלה לשלטון כגון אירן וסודן היה השלטון רחוק מלהיות דמוקרטי. אך כיום מדובר בתקופה אחרת ורק ימים יגידו אם אכן מדובר בתחילתו של אביב ערבי כפי שטוענים אחדים או שמה כפי שטוענים אחרים מדובר בתחילתו של חורף אסלאמי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s