העימות סביב ייבוש החולה

לפי אריה שלו, בספרו שיתוף פעולה בצל עימות, העימות בין סוריה לישראל שהתרחש בחודשי מרס-מאי 1951 פרץ לאחר רגיעה של שנה וחצי ביחסים בין המדינות. במהלך התקופה הראשונה היה ניסיון של שני הצדדים להציג עמדות מתונות ורצון כן לפתור בעיות ולהימנע מעימות. ישראל השלימה עם ערפול ואף עם השעיית שאלת הריבונות באזור המפורז; עם העובדה כי ליושב הראש יש סמכות פיקוח כללית באזור; עם תלונות של סוריה בעניינים אזרחיים באזור המפורז שהוגשו לדיון בוועדת שביתת הנשק, על אף שלפי תפיסתה, לא היו לסוריה כל זכויות בשטח. סוריה מצידה, הסתפקה במעמד שהשיגה בוועדה בנוגע לאזור המפורז, ובמניעת השפעתה של ישראל על האוכלוסייה הערבית באזור. במהלך תקופה זו גבר המתח ביו מצרים וירדן לבין ישראל, בעוד שהגבול הסורי נותר שקט.

לאור זאת מעלה שלו מספר שאלות: מה היו אם-כן, הסיבות לעימות? מדוע, לאחר תקופת רגיעה, הידרדר המצב במהירות כה גדולה מתגובות זהירות לעימות אלים? מה גרם לשני הצדדים להניח כי העימות הוא הדרך היחידה, בשלב זה, להשיג את מטרותיהם?

לטענתו, היו לעימות שני גורמים עיקריים: האחד – ניסוחו המעורפל של הסכם שביתת הנשק בכל הנוגע לאזור המפורז. מכאן שהדבר הקשה ביותר להבנה הוא כיצד, למרות הערפול בניסוח, הצליחו הצדדים להימנע מעימות ישיר באזור במשך שנה וחצי. גם ההנחה המובלעת בתמיהה זו, כי העימות היה בלתי נמנע, משום שכמעט בלתי אפשרי לקיים הסכם מעין זה לאורך זמן – אינה מציגה את ההסכם במלואו.

הגורם השני – ניגודי אינטרסים בסיסיים סביב מפעל ייבוש החולה, שהיו בין ישראל לסוריה. המאבק החריף בגלל טעויות שעשו הצדדים שהביאו להידרדרות ביחסים. עד ל-4 באפריל 1951 לא חסרו מגעים בין שתי המדינות. הן ניסו לנקוט את כל האמצעים האפשריים – כולל פגישה בין סגני הרמטכ"לים של שני הצבאות. פגישה זו היוותה תקדים חשוב, הגם שגרמה לאי-הסכמה חריפה יותר, וחבל שלא היה לה המשך. גם ההסכמים שהושגו (ב-19 במרס וב-3 באפריל 1951) הצביעו על ניסיון להגיע לידי הבנה. שגיאות הצדדים הן שגרמו להתמוטטות כל הניסיונות.

שלו מונה מספר טעויות שעשו הישראלים בדרך להסלמת המצב. ההחלטה המוטעית הראשונה של ישראל היתה שלא להבדיל בין שתי הגדות של נהר הירדן והעלייה על אדמה בבעלות הערבית. שגיאה נוספת היתה ההחלטה הישראלית לשגר פטרול משטרה לאל-חמה ב-4 באפריל 1951. ההתנגשות בין הצבא הסורי לפטרול הרחיבה את מסגרת הסכסוך למאבק צבאי על השליטה באזור המפורז. ישראל אף טעתה בבחירת הזמן לטעון לריבונות באזור המפורז ואף לממשה. הטענה החריפה את המאבק עם סוריה שהפך להיות מאבק כולל על האזור המפורז. גם התבססותה של ישראל על יחסי הכוחות המקומיים בינה לבין הסורים, והתעלמותה, במידה מסוימת מהאו"ם, ואף מהמעצמות, תרמו להידרדרות במצב.

גם הסורים ביצעו לטענתו מספר שגיאות. שגיאתם הבסיסית של הסורים היתה בהנחתם כי תקריות ירי מוגבלות של ערבים על דחפורים ישראליים, יביאו להפסקת עבודות הייבוש. טעות נוספת היתה הריגתם של שוטרי הפטרול באל-חמה ופעולות המלחמה שהיו באזור אל-מוטילה. ולבסוף, דעה מוטעית נוספת בה החזיקו הסורים, היתה כי יש להקפיא את הפעולות האזרחיות באזור המפורז.

האו"ם טעה אף הוא. העדר אישיות רמת דרג במזרח התיכון שהיתה מסוגלת לטפל במצב הצבאי והמדיני העדין והמסובך, החריף את המצב והעמיק את הבעיות שצצו. שגיאה נוספת שגה הקולונל בוסאבי, יושב ראש הוועדה. ב-19 במרס נחתם הסכם פיו הוחלט על הפסקה זמנית של עבודות ייבוש החולה עד ל-24 במרס. למחרת היום הפר יושב הראש הסכם זה במכתב ששיגר לישראל ובו בקשה להפסיק את העבודות ללא הגבלת זמן. החלטה זו הפרה את האיזון העדין שהתקיים עד אז בין הצדדים.

הוא מסכם ואומר שבסופו של דבר במאבק הצבאי שהתפתח, לא היתה ידו של צד כלשהו על העליונה. הקרבות שהתחוללו בתקופת הסכסוך על ייבוש החולה, התרחבו לפעילות מלחמתית של ממש. אך המאבק המחיש לשתי המדינות כי המשך התהליך יוביל, בהכרח, למלחמה בהיקף נרחב וגרם לכל אחת מהמדינות לחפש אמצעים להפשרתם של היחסים המתוחים ביניהן וחזרה למידה מסוימת של מגעים, הבנה ואף שיתוף פעולה בנוגע לבעיות שוטפות. שני הצדדים עשו מאמץ רציני לעצור את ההידרדרות הצבאית ואת ההסלמה שחלה ביחסיהן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s