שליחות מאיר עמית לוושינגטון

ערב מלחמת ששת הימים שלחה ארצות הברית מסרים סותרים לישראל בדבר מתן "אור ירוק" אמריקאי לפעולה התקפית של ישראל. לאור זאת הציע ראש אמ"ן, אהרן יריב לראש הממשלה, לוי אשכול לשגר את ראש המוסד, מאיר עמית, לוושינגטון כדי לברר לאשורה ובאורח בלתי אמצעי את עמדת הממשל. עמית יצא לארצות הברית ב-31 למאי ועם הגעתו נפגש עם עמיתיו מהדרג המקצועי  וביניהם ראש הסיאייאיי, ריצא'רד הלמס.

מזכר של מנהל הסי.אי.איי.
מזכר של מנהל הסי.אי.איי.

יום למחרת הפגישה שלח הלמס תזכיר לנשיא ג'ונסון בו הוא סיכם את עיקרי דבריו של ראש המוסד בפגישות שערך עימו ועם בכירים אחרים בסוכנות. הוא הוסיף למזכר מזכר נוסף המסכם שיחה פרטית שנערכה בין שניהם.[1] לפי הלמס, גילה לו עמית שישראל עומדת להחליט לצאת למלחמה, ותנצח בתוך שלושה עד ארבעה שבועות, אולם במחיר אבדות של 4,000 איש. עמית הזהיר, שהאזור יאבד לארצות הברית בגלל 'תגובת הדומינו' של מדינות האזור, שביטויה הראשון הוא ההסכם בין ירדן למצרים. סעודיה ולבנון ילכו בעקבות ירדן, ולאחר מכן תורכיה ואיראן, ואפילו תוניס ומרוקו יפלו ברשתו של נאצר.

עמית הוסיף שסגירת מיצרי טיראן היא רק אמתלה לרצון נאצר להשתלט על המזרח התיכון. ארצות הברית שגתה כשעיכבה את ישראל מלצאת למלחמה. כל עוד 82 אלף חיילים מצרים נמצאים בסיני ישראל אינה יכולה לשחרר את חייליה. המחויבות של ארצות הברית במזרח התיכון אינן פחותות מאלה שיש לה בוויאטנם, אך המזרח התיכון מציע לה הזדמנות להוכיח זאת במחיר נמוך הרבה יותר מאשר בוויאטנם: 'בישראל יש לארצות הברית אנשים שעליהם היא יכולה לסמוך'. הלמס דיווח לג'ונסון שמינוי משה דיין לשר הביטחון והפגישות עם הרמן ועמית הם אות מאיים לבאות.[2] הלמס הודה כי הדיונים בסוכנות המודיעין המרכזית חשובים, אך לא מכריעים. ההחלטה המכרעת היא בידי שלושה אישים: הנשיא, מקנמרה וראסק. מדיווחו של עמית מתברר כי קיבל אור ירוק לא ממקנמרה, אלא רק מג'ים אנגלטון ראש הריגול הנגדי, שכמובן לא היה מוסמך לתת אור ירוק לצאת למלחמה.[3]


[1] את שני המזכרים ניתן למצוא באתר של הארכיון לביטחון לאומי בכתובת: http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB265/19670602.pdf

[2] ראה שם.

[3] ראה יוסף הלר, ישראל והמלחמה הקרה ממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, קרית שדה-בוקר 2010,  עמ' 536. עוד על שליחותו של עמית, ראה עמית, ראש בראש: מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות עלומות, אור יהודה 1999, עמ' 243-237.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s