הסכסוך הישראלי-ערבי

הסכסוך הישראלי-ערבי הוא אחת הבעיות הבינלאומיות המורכבות והסבוכות ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת. לפי איתמר רבינוביץ', בספרו האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון 2012-1949, הצעד הראשון להבנת הסבך הזה הוא ההכרה כי אין מדובר בסכסוך ישראלי-ערבי יחיד, אלא בקבוצת עימותים נפרדים הקשורים זה בזה:

1. הסכסוך השורשי בין ישראל לפלסטינים. זהו סכסוך קלאסי בין שתי תנועות לאומיות הטוענות לחזקה על אותה כברת ארץ ולבעלות עליה. מרכיב זה במחלוקת הישראלית-ערבית נדחק לקרן זווית במשך כחמש-עשרה שנה (1964-1949) בשל התפוררותה של הקהילה הפלסטינית, שנתפזרה במהלך מלחמת העצמאות של ישראל, ובגלל מרכזיותם של האידיאולוגיות הפאן-ערביות והאינטרסים של המדינות הערביות השונות בעת ההיא. התעוררותה המחודשת של הלאומיות הפלסטינית באמצע שנות השישים וכן, למרבה האירוניה, השתלטות ישראל על כל שטחי ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן ב-1967, החזירות לפלסטינים תפקיד מרכזי בעולם הערבי. חשיבותם החדשה הועצמה על ידי המתקפה שניהל אש"פ נגד ישראל, על רקע תבוסת הצבאות הערביים הסדירים.

2. מחלוקת רחבה יותר בין ישראל ללאומיות הערבית. זהו סכסוך לאומי, פוליטי, תרבותי ויותר ויותר גם סכסוך דתי. שני הצדדים התייצבו בסכסוך זה כשהם נושאים איתם את מורשתם ההיסטורית והתרבותית. תחייתו הלאומית של העם היהודי במולדתו ההיסטורית, תחילה כניסיון לפתו את "שאלת היהודים" באירופה ואחר כך, וביתר שאת, כתגובה מיידית על השמדת היהודים בשואה, התרחשה תוך כדי התנגשות חזיתית עם תנועה לאומית ערבית השואפת לתקומה, להתחדשות ולהתעצמות לאחר מאה שנה של חיבוטי נפש והשפלה מידי מעצמות מערביות. לרוע המזל, רוב הערבים ראו בציונות ובישראל חלק מן המערב או, גרוע מכך, ראש גשר מערבי שהוקם בקרבם.

3. שורה של סכסוכים דו-צדדיים בין ישראל למדינות ערב השכנות, תולדת יריבויות גיאו-פוליטיות שהתחברו לגורמים אחרים. כך, למשל, נכנסה מצרים למלחמה עם ישראל ב-1948 בשל הבעיה הפלסטינית, אך החלטתה להצטרף לקואליציית המלחמה הערבית והסכסוך שלה עם ישראל לאחר מכן הושפעו גם מן השאיפה למנהיגות ערבית ואזורית, מתחושת התחרות שלה עם ישראל, כמדינה החזקה והשאפתנית השנייה באזור, ומהרצון לכונן גשר יבשתי אל העולם הערבי המזרחי דרך הנגב הדרומי. בדומה לכך, יחסה הנוקשה של סוריה לישראל ביטא הן את זיקתה האמיתית ללאומיות הערבית והן את תחושת התחרות החריפה שלה עם ישראל על ההגמוניה בלבאנט.

4. הסכסוך הבינלאומי הרחב יותר. "השאלה הפלסטינית" היתה תמיד נושא בינלאומי חשוב ובעל משקל. העניין והרגשות העזים שמעוררת "ארץ הקודש" ("פלסטין" בפי הערבים והמוסלמים), משקלה של מה שכונה "השאלה היהודית", היריבויות במזרח התיכון בין המעצמות הקולוניאליות ולימים בין מעצמות העל והחשיבות הגיאו-פוליטית הכוללת של העולם הערבי, הם כמה מהגורמים המסבירים את חשיבותו של הסכסוך הישראלי-ערבי כגורם בינלאומי. מאז ראשיתו לא היה הסכסוך תגרה מקומית בלבד, ומעולם לא הניחו לו להפוך לכזה. ערבים וישראלים ביקשו מלכתחילה תמיכה בינלאומית במטרותיהם, בעוד שממשלות זרות ומשתתפים אחרים התערבו דרך קבע אם מתוך רדיפה אחר רווחים, אם מתוך מחויבות אמיתית כלפי אחד הצדדים, או מתוך רצון להשיג שלום ויציבות באזור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s