אסלאם ומערב בין עימות להשלמה

ב-2002 פרסם מרכז משה דיין קובץ מאמרים שדן בסוגיית היחסים שבין אסלאם ומערב במזרח התיכון לאור אירועי ה-11 בספטמבר 2001. את הקובץ פתח מאמרו של ברנרד לואיס שתיאר את שורשיה ההיסטוריים של תפישת האסלאם את המערב. האסלאם חילק את העולם בין דאר אל-אסלאם, בו היה שלטון מוסלמי וחל המשפט המוסלמי, לבין דאר אל-חרב, שאר העולם שנשלט על ידי כופרים. התפישה הדיכוטומית הזאת ליוותה את מגעיו של העולם המוסלמי עם המערב לאורך ההיסטוריה ושיקפה לא רק מאבק על השליטה בעולם אלא על העליונות הרוחנית, התרבותית-דתית בו. העת החדשה נשאה בחובה תהליכי מודרניזציה והתמערבות, שטשטשו את הדיכוטומיה הזאת, אך הם גם הצמיחו תנועות פונדמנטליסטיות שהתנגדו להם ופתחו במאבק נגד מתמערבים מבית, שייבאו את דרכיהם של הכופרים וכפו אותן על המוסלמים, ונגד המערב ממנו יובאו דרכים אלה.

אוסאמה בן-לאדן הוא המייצג הבולט ביותר של תנועות אלו בשלהי המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת, כפי שמראה מאמרה של אסתר ובמן, "קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקלי". עם זאת, הוא גם מייצג את המצוקה שאליה נקלע האסלאם הרדיקאלי, שנכשל בניסיונותיו למוטט את הסדר הפוליטי במזרח התיכון ונבלם בהתפשטותו. אירוני הדבר, שבן-לאדן הוא בן למשפחה סעודית אמידה, שיצא נגד משפחת המלוכה הסעודית, נושאת הדגל של הוהאביזם – דוקטרינת החזרה לאסלאם הטהור והאותנטי מאז סוף המאה השמונה עשרה. יהושע טייטלבאום תיאר בקובץ את הרקע לצמיחתה של האופוזיציה האסלאמית הסעודית שבן-לאדן היה אחד מבניה. מעבר לשחיתותה ורודנותה מואשמת משפחת המלוכה בשיתוף פעולה עם המערב ובכניעה להשפעתו.

תפישת ארצות הברית כיריב וראיית ההשפעה המערבית כאיום ממשי עמדו במוקד משנתו של האיתאללה רוחאללה חומייני, שתפס את השלטון באיראן ב-1979. אך דוד מנשרי הצביע במאמרו על הדואליות ביחס למערב ועל הכורח שכפתה המציאות על המשטר לסגל את תורתו המהפכנית אליה. היחס למערב בכלל ולארצות הברית בפרט, היווה מרכיב מרכזי בשיח האיראני והשתקף במאבק הפנימי, שהתחולל באיראן בין שוחרי הרפורמה לבין המצדדים בשמרנות.

יחס אמביוולנטי כלפי המערב אפיין גם את משטר הבעת' בסוריה, כפי שעלה ממאמרו של אייל זיסר בקובץ. גם כאשר הידקה סוריה את יחסיה עם איראן ועם החוגים האסלאמיים הפונדמנטליסטיים בעולם הערבי, היא השכילה להשאיר את ערוצי התקשורת אל ארצות הברית פתוחים. יחד עם זאת, לא נרתע הממשל הסורי, למרות האידאולוגיה החילונית שלו, לעטות מעטה אסלאמי כדי להתמודד עם תהליך האסלאמיזציה שעבר על החברה הסורית. שימוש קיצוני יותר, אולי אף ציני יותר, עשה באסלאם המשטר העיראקי בהנהגתו של צדאם חוסיין, כפי שתיארה עופרה בנג'ו. מאז ראשית שנות התשעים הוא פתח בתהליך מואץ של אסלום ויצר סוג של אסלאם ממלכתי, המכוון ונשלט על ידי המשטר מלמעלה, הן כדי להבטיח את עצמו מפני צמיחת אופוזיציה והן כמנוף בעימות עם המערב. מינוף פוליטי באסלאם נעשה גם בסודאן ולוב, בהן עסק מאמרה של יהודית רונן. משטריהן של שתי המדינות, למרות ההבדלים ביניהם, הציגו מאז עלייתם לשלטון תפישה דומה, לפי המערב בכלל וארצות הברית בראשו הם אויביהם המושבעים בשל ניגודים דתיים-תרבותיים, אך הם נסוגו מן הטרמינולוגיה האסלאמית המיליטנטית כאשר השתנו הנסיבות המדיניות.

הסכסוך הערבי-ישראלי מהווה נדבך נוסף בעימות בין עולם האסלאם והמערב, ולעתים הוא אף מוצג כגורם מרכזי בו. שני מאמרים האירו סוגיה זו, מאמרו של אשר ססר עסק בהיבטיו הרחבים של המאבק הפלסטיני, והצביע על ההשלמה התרבותית-ערכית עם הציונות במדינות המערב, שהושגה עם השלמתן עם זהותן הטריטוריאלית וויתורן על האידאולוגיה הפן-ערבית. להשלמה זו עדיין לא הגיעו, באותה עת, הפלסטינים ואינתיפאדת אל-אקצא שפרצה בסוף ספטמבר 2000 הייתה הביטוי החריף ביותר לכך. מאמרו של מאיר ליטבק חיזק טיעון זה בכך שהדגיש את ההקצנה בגישה הפלסטינית לשאלת הסדר עם ישראל והדו-קיום עמה, שביטאה את קבלת הקו הנוקשה והעקבי של החמאס – קו שהשתקף גם ביחס למערב וארצות הברית. למרות שהחמאס הכחיש כל קשר עם בן-לאדן וגינה הרג חפים מפשע בפיגוע ה-11 בספטמבר, בלטו דובריו בין אלו שהטילו את האחריות על ארצות הברית. זו נתפשה בעיניו כעוינת את האסלאם והמוסלמים וכמי שניהלה נגדם מלחמת דתית-תרבותית, באמצעותה ובעידודה של ישראל.

עבור החמאס, כמו גם עבור ערבים ומוסלמים רבים אחרים, שלא השתייכו דווקא לזרם האסלאמיסטי, לא היה לאירועי ה-11 בספטמבר כל קשר אליהם, הם לא אמרו דבר עליהם והם לא הצטרכו להתמודד עם סיבותיהם. יתר על כן, סקר דעת קהל שנערך בתשע מדינות מוסלמיות והתבטאויות למכביר של אשי ציבור, אינטלקטואלים ופרשנים ערבים הראו כי הם דחו מכל וכל מעורבות של ערבים בפיגועים וכי אלה לא היו אלא קנוניה אמריקנית ו/או ציונית נגד האסלאם והערבים. עמדה זו הובילה את מרטין קרמר, לקביעה כי המזרח התיכון שרוי במצב של הכחשה עמוקה ובאזור דמדומים של קנוניות, שפגע ביכולתו להתמודד עם הבעיות שניצבו בפניו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s