קבוצות אופוזיציה אסלאמיות במשטר סאדאת

ב-1978 כתב ישראל אלטמן סקירה, שפורסמה על ידי מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה על קבוצות אופוזיציה אסלאמיות שפעלו בתקופת משטר סאדאת במצרים. הוא אפיין תקופה זו בירידת כוח משיכתם של רעיונות מודרניזציה חילונית כדרכה של מצרים לקדמה, ובהתגברות השפעתם של החוגים שהציעו לאמץ את האסלאם כמערכת תשובות מתאימות לצרכיה החברתיים, כלכליים ותרבותיים של מצרים.

הוא ראה ביטוי בולט להתחזקותו של הגורם האסלאמי במערכת המדינית במצרים באותה תקופה בהופעתו המחודשת של ארגון האחים המוסלמים בצורה גלויה ובניסיון של ארגון זה להשיג מעמד של מפלגה פוליטית מוכרת. התארגנות זו החלה עוד בשלהי תקופת נאצר, אך זכתה לתנופה במסגרת הליברליזציה הפוליטית של משטר סאדאת. משטר זה לא התיר לארגון להופיע כמפלגה פוליטית אך הסכים  בשתיקה לפעילותו התעמולתית.

במקביל לאחים המוסלמים הופיעו בתקופת סאדאת התארגנויות מחתרתיות של קבוצות בעלות תפישות אסלאמיות פונדמנטליסטיות קיצוניות ודרכי פעולה אלימות, ששללו את הלגיטימיות של המדינה והחברה על מוסדותיהן, ערכיהן וסמליהן וחתרו להקמת חברה חדשה, שתושתת על דפוסים הנתפשים על ידן כאסלאמיים טהורים. היותם של רבים מקבוצות אלה צעירים משכילים ובהם רבים בני מעמד בינוני, ועוצמת העוינות שהם גילו לחברה ולערכיה, הקנו לקיומם של הקבוצות חשיבות רבה כבעיה חברתית ומדינית, גם אם המספר הכולל של חברי הקבוצות שנתגלו באותה תקופה לא עלו על כמה אלפים בלבד.

הוא הראה בסקירה, שקיים דמיון רב בין הקבוצות הקיצוניות השונות מבחינת החתך החברתי של החברים בהן, רעיונותיהן המרכזיים ודרכי פעולה שלהן. כמו כן, התקיימו גם קשרים אישיים פה ושם בין הקבוצות. מצב זה העלה, לטענתו, את האפשרות שקבוצות אלה אינן אלא חלק של גוף אחד, וכי הן מנוהלות כולן על ידי יד מכוונת אחת, יתכן של גורם זר שמפעילן לצרכי חתרנות. אך גם אם דבר זה נכון, עצם הופעתן אינה מאפשרת להקל בחשיבותן, שכן היא מצביעה על בעייתו של נוער המוציא את עצמו מדפוסי התנהגות מקובלים ומתארגן במסגרות חתרניות ואלימות כדי למצוא בהן מפלט מלחצים כלכליים וחברתיים, מסגרת של זהות ופעולה ומערכת אידיאולוגית ונורמטיבית כוללת ופשוטה כאחד הממלאת עבורו חלל רעיוני מטריד.

הוא ראה חשיבות בהופעת הקבוצות הדתיות הקיצוניות חשיבות בהיותה תופעה אוטנטית וסימפטומאטית. ראייה לכך הוא ראה בנושאי המחאה, שהשתקפו בהתבטאויות חבריהן ובדפוסי התארגנותן ופעילותן: הכפירה הגוברת וההתרופפות המוסרית הקשורה בכך; אי יכולתו של הממסד הדתי לענות לאתגר שמציבה התפתחות זאת, להתעלות מעל השקפותיו הפורמליסטיות-לגליסטיות ולפתח תשובות רלבנטיות לבעיות היסוד של הדור הצעיר; שגשוג הפולחן העממי לסוגיו עקב אי יכולת האסלאם הממסדי לענות לצורכי ההמונים, היעדר רוח הקהילה וסולידאריות חברתית בחברה העירונית המודרנית.

ראייה נוספת לכך הוא מצא בנימת ה"הבנה" כלפי הקבוצות הדתיות הקיצוניות שבצבצה בעיתונות המצרית. לצד זעם וגינוי שעוררו בעיתונות מעשים כגון ההתקפה על הקולג' הטכני הצבאי ורצח אד'-ד'הבי, הודגש דבר היותם של רבים מחברי הקבוצות בני נוער משכיל, ער ובעל מוטיבציה חיובית, והובעה הבנה לבעיותיו ומניעיו כלפי אזלת יד הממסד הדתי-חינוכי להגן על נוער זה מפני סטייה.

עם זאת, הוא טען כי איום ממשי למערכת הפוליטית המצרית היה טמון דווקא באחים המוסלמים. תנועה זו הציעה דרך פעולה קיצונית הרבה פחות מזו שהציעו הקבוצות הקיצוניות, והיה ביכולתם להשיג הזדהות ממשית בציבור רחב הרבה יותר מציבור תומכי קבוצות אלה: בעוד הקבוצות הקיצוניות היו בסופו של דבר התארגנות של נוער שוליים, תנועת האחים המוסלמים פנו לרבדים רחבים של החברה המצרית.

אמנם באותה תקופה לא הציגו האחים המוסלמים אתגר גלוי למשטר ובמידת מה הם היוו נכס עבורו, בשמשם משקל נגד להשפעת השמאל והנאצריסטים. הוא טען כי עתיד יחסיהם עם המשטר היה תלוי במידה רבה בדרכו. העתקת הקדימות הלאומית מהסכסוך הערבי-ישראלי  אל תחומי הפיתוח יכול היה לזכות בתמיכת האחים המוסלמים. השאלה היא באיזו דרך פיתוח יבחר המשטר. הוא טען כי פתיחת שערי מצרים לרווחה לקפיטליזם המערבי, והגברת המודרניזציה בדרך של התמערבות וסקולריזם, עלול המשטר למצוא את עצמו במסלול התנגשות עם האחים המוסלמים, או לפחות עם חלקים מהארגון.

מאז עברו הרבה מים בנילוס. סאדאת הכן פתח את הדרך למערב ובסופו של דבר נרצח בידי אותם צעירים החברים בקבוצות הקיצוניות. מאותו רגע החל המשטר במצרים במאבק אלים שבה בגלים עם קבוצות אלו כאשר תנועת האחים המוסלמים המשיכה לפעול ברקע ולגייס תומכים רבים בפעילותה. כיום לאחר נפילת משטרו של מובראכ זכה מועמד מטעם תנועת האחים המוסלמים בתפקיד הנשיאות ובכירים בשלטון הקודם יוצאים לחופש במפרץ הפרסי. אך יש לזכור שהצבא עדיין אוחז בשלטון והעימות בינו לבין האחים המוסלמים ככל הנראה בלתי נמנע. רק ימים יגידו איזו צורת משטר תיכון במצרים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s