הגישה האופנסיבית-דפנסיבית

לפי ישראל בר בספרו, בטחון ישראל: היום אתמול מחר, אומצה  במלחמת העצמאות, דוקטרינה צבאית אופנסיבית-דפנסיבית. בשלב ראשון נבלמה התקפת האויב על ידי התנגדות עזה, שהתרכזה סביב נקודות המפתח של הארץ. לאחר מכן, כאשר פג כוח המחץ של התוקפן וכוחותיו תשו, החל השלב השני. בשלב זה נערכת התקפת נגד כדי להדוף את האויב אחור סופית, ולכבוש ככל האפשר כיבוש של קבע את קרשי הקפיצה העיקריים שלו.

דוקטרינה זו אומצה בשל התנאים האובייקטיביים באותה עת. ראשית, חיל העם היה זקוק לשהות כדי לגייס את כוחו ולפתח את אפשרויותיו הגלומות במלואן. שנית, הגיאוגרפיה והטופוגרפיה, וכן הארגון ותכונות הלחימה של צבא עממי זה – מן הצד האחר –  אפשרו ניהול מלחמה דפנסיבית ממושכת עד שהושגה נקודת המפנה ונשתנו יחסי הכוחות. שלישית, מעולם לא הייתה למתקיפים עדיפות כמותית ויתרון מבחינת ציוד, יכולת טקטית או פיקודית, הדרושה לשם השגת הכרעה מהירה

מצב זה המשיך גם בשש השנים שלאחר מלחמת השחרור. אמנם הצבאות הערביים אורגנו מחדש, הכפילו ושילשו את כוחם, הגבירו בייחוד את חילות התעופה שלהם, את חטיבות הטנקים והחטיבות הממונעות. אך אודות למאמצי ישראל הוסיף להתקיים יחס כוחות אשר היה מבטיח את הצלחת צה"ל על פי התורה שלפיה פעל במבחן הראשון. אולם, כאשר הפך המזרח התיכון לאחת הזירות העיקריות במלחמה הקרה, התהווה מצב חדש לגמרי. באותו רגע הלכה והתהוותה סכנה של ערעור מאזן הכוחות בין ישראל לשכנותיה. מאחר ומדינת ישראל החליטה לפתור בעיה זו באמצעים צבאיים התעוררו פקפוקים אם אמנם עשויה התפישה הדפנסיבית-אופנסיבית לתת תשובה קולעת לסכנות העתיד. כך נולדה התפישה של מלחמת מנע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s