התגבשות עמדתה של ישראל במלחמה הקרה

לפי שמעון גולן, בספרו גבול חם מלחמה קרה, השתנתה בהדרגה מדיניותה של ישראל לגבי המלחמה הקרה בתקופה שבין 1953-1949, מאי הזדהות להידוק הקשרים עם המערב תוך כדי התקררות היחסים עם ברית המועצות. הסיבה לנקיטת מדיניות אי-ההזדהות הייתה הזדקקותה של ישראל לתמיכה מדינית במאבקה עם מדינות ערב, והצורך שלה בסיוע צבאי, וכן בסיוע כלכלי, שיאפשר את ייצוב כלכלתה של המדינה ואת קליטת העלייה ההמונית. סיבה נוספת למדיניות הזאת הייתה השאיפה להעלות ארצה את היהודים מהגוש המזרחי ולדאוג לכך שהשלטונות לא יתנכלו ליהודים שלא יעלו משם.

לטענתו, נבע השינוי במדיניות בראש ובראשונה מכך שגדל מאוד הצורך של מדינת ישראל בעזרת המערב וכן מהרחבת העניין שגילה המערב במזרח התיכון מפני התקפה סובייטית. נוסף על כך, הקשיחה ברית המועצות את מדיניותה כלפי היהודים, ובתחילת 1953 ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. מבחינה אידיאולוגית דגלה מדינת ישראל ברעיונות הדמוקרטיים והליברליים, שהיו נחלת המערב, ודחתה את האידיאולוגיה הקומוניסטית שבבסיס המשטר הסובייטי. באופן מעשי ניסתה ישראל לנקוט מדיניות, שתאפשר לה לקבל מהמערב את התמיכה שלה נזדקקה, תוך הימנעות מנקיטת צעדים, שיהיו לצנינים בעיניה של ברית המועצות.

בחלוף הזמן הלכה וגברה תלותה של ישראל במערב. לדעתו קרה הדבר מכיוון שלברית המועצות לא הייתה כל השפעה על מדינות ערב, ולעומת זאת הייתה למעצמות המערב השפעה עליהן, וישראל נזדקקה להן במאבקים המדיניים נגד הערבים. מלחמת קוריאה הוכיחה עד כמה רבה השפעת ארצות הברית בזירת האו"ם, ונראה היה, שבמאבק המדיני חשובה תמיכת המערב הרבה יותר מתמיכתו של המזרח. אשר לסיוע לנשק – ברית המועצות סירבה לספק נשק לישראל, וכך נותר המערב מקור בלעדי לקבלת נשק. נוסף על כך, ברית המועצות לא הייתה מוכנה לתת כל סיוע כלכלי לישראל, ובשל הזדקקותה הרבה לסיוע כלכלי גברה תלותה במערב. על כל אלה נוסף גורם פנימי – כוחו של האגף השמאלי במפה הפוליטית בישראל נחלש, ובעקבות זאת תחת הצורך להתחשב בהתנגדות מצידו לשינוי האוריינטציה הגלובלית.

הגברת הקיטוב הבין-גושי בעקבות מלחמת קוריאה מזה, ומצבה הכלכלי הקשה של ישראל מזה, גרמו לשינוי הראשון במדיניות אי-ההזדהות, והדבר בא לידי ביטוי בניסיון ליצור קשר אסטרטגי עם ארצות הברית תוך הימנעות מכל צעד העלול לעורר נגדה את הגוש המזרחי. הגברת מעורבותן של המעצמות במזרח התיכון, וניסיונותיהן לכונן בו ארגון להגנת האזור, העמידו בפני ישראל דילמה כיצד תוכל לזכות בתמיכת המערב בלי לאבד את קשריה עם המזרח. הפתרון שנמצא תאם לאינטרסים של שני הצדדים: הבעת נכונות מצד ישראל ליטול חלק בהגנת האזור מפני האיום הסובייטי בלי להיות חברה בארגון האזורי. ישראל אף העלתה הצעה לגבי הדרכים שבהן תוכל לתרום וביקשה את סיועו של המערב בפיתוח התשתית הקרקעית, תעשייתה הביטחונית וצבאה, כדי שתשתפר יכולתה לסייע לו בעת מלחמה. אולם מעצמות המערב, ובייחוד בריטניה, התייחסו אל ישראל בעיקר כאל ארץ, שבה יצטרכו כוחותיהן לעבור בעת מלחמה בדרכן למערכה אל מול הכוחות הסובייטים, וביקשו להימנע משיתוף פעולה הדוק, מחשש שהדבר יערער את קשריהן עם מדינות ערב.

לטענתו של שמעון גולן, ניתוק הקשרים הדיפלומטיים מצידה של ברית המועצות בתחילת 1953 לא היה קשור לעמדות שנקטה ישראל באשר לסכסוך הבין-גושי, שכן היא הקפידה להימנע מצעדים, כמו מתן בסיסים למערב על אדמתה, שהיו עלולים להציבה חד משמעית בצד אחד של המתרס. על אף הניתוק הקשרים, הקפידה ישראל גם בהמשך להימנע ממעשים כאלה, ובסוף השנה חודשו הקשרים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s