הדרכים ללחימה בהסתננות

שמעון גולן בספרו, גבול חם מלחמה קרה: התגבשות מדיניות הביטחון של ישראל 1953-1949, מצביע על מספר דרכים אותה נקטה ישראל כדי ללחום בהסתננות: השטח שבקרבת הגבול הוכרז כאזור ביטחון ונאסרה בו תנועת אזרחים. כוחות צה"ל נלחמו בהסתננות באמצעות פעולות סריקה, מארבים ופטרולים, ונקבעו הוראות התנהגות, ובהן הוראות פתיחה באש, כלפי המסתננים. הוראות הפתיחה באש שונו מעת לעת, אך כולן כללו ירי מכוון לעבר מסתננים בלא קשר למניעיהם. כמו כן נעשו מעת לעת סריקות ביישובים הערביים ובנגב המערבי, לשם מציאת מסתננים, ובין היתר הופעלו כוחות ממונעים ומוטסים כנגד רועים, שרעו בתחומי ישראל ונגד שבטי בדואים שחדרו אליה. הכוחות ירו מהקרקע ומהאוויר על המסתננים במגמה לגרשם חזרה למדינות ערב.

בהמשך נוספו לדרכי הפעולה נגד המסתננים גם גניבות שכנגד, הצבת מארבים ליליים מעבר לגבול וכן פעולות גמול. אחת ממטרותיהן של פעולות הגמול הייתה לחייב את השלטונות לנקוט צעדים לריסון ההסתננות. זה היה הרקע לתוכנית 'מאי 1946'. על הפיקודים המרחביים הוטל לתכנן ולהכין פעולות גמול ליעדים מסוגים שונים: יעדים כלכליים, בסיסי הסתננות, משרדים של השלטון האזרחי ויעדים צבאיים.

בד בבד עם הצעדים הצבאיים ניהלו נציגי ישראל בוועדות שביתת הנשק מגעים עם עמיתיהם לקביעת דרכי פעולה נגד ההסתננויות. בין היתר הוסכם בשיחות האלה על עריכת פטרולים משותפים. בחלק מהמקרים הסכימו נציגי ישראל להחזיר את המסתננים שנתפסו לירדן כדי שיישפטו שם. בחלק מהתקופה הושגו הסכמי מפקדים מקומיים, שבמסגרתם הוטלו הגבלות על פעילות כוחות צה"ל נגד ההסתננות, בין היתר על ירי לעבר מסתננים ועל פעולות מעבר לגבול. גורמי הביטחון הישראליים העריכו, ששלטונות ירדן ומצרים רוצים להיאבק בהסתננות, וידעו על הוראות שהוצאו מדי פעם וצעדים שננקטו לשם כך, אך גם אם חלה לפעמים ירידה בהיקף ההסתננות, הרגיעה הייתה קצרה, ותוך זמן לא רב חלה עלייה בהיקפה.

לטענתו, האמצעים האלה לא הועילו: הפטרולים המשותפים לא הורידו את היקף ההסתננות, המסתננים שנתפסו הועברו לירדן ולא נשפטו, או זכו לעונשים קלים, והאמצעים שנקטו שלטונות ירדן לא הועילו אף הם – הן משום שלא היו דרסטיים דיים והן משום שהגורמים המקומיים נמנעו מלהוציא לפועל את ההנחיות שקיבלו. משהתברר כי כך הדבר, חזר צה"ל לפעול בכל הדרכים שברשותו נגד ההסתננות.

אשר לפעולות הגמול: במקרים שבהם זוהו המסתננים, אשר היו אחראים לפעולות רצח, כוונו פעולות הגמול להריסת בתיהם ולפגיעה בהם. במקרים אחרים כוונו פעולות הגמול ליעדים שונים בהתאם לסוגי היעדים שנקבעו בפקודת 'מאי 1946'.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s