לאומיות הגדרות

אומה

לפי סמית , אוכלוסיית אנשים שיש לה שם, השוכנת בטריטוריה היסטורית או במולדת ולכל חבריה יש מיתוסים וזיכרונות משותפים, מתרבות ציבורית המונית, כלכלה אחת, וזכויות וחובות משותפות (סמית, 2003, עמ' 15). 

לפי אנדרסון, קהילייה פוליטית מדומיינת – ומדומיינת כמוגבלת וכריבונית מעצם הגדרתה. מדובר בקהילה מדומיינת, משום שאפילו באומה הקטנה ביותר, אין החברים בה מכירים את רוב החברים האחרים, אינם פוגשים אותם, או אפילו אינם יודעים עליהם משהו, ועם זאת בתודעתו של כל חבר באומה יש דימוי של שייכותם לאותה קהילייה. היא מוגבלת, משום שאפילו לגדולה באומות יש גבולות סופיים, שמעבר להם שוכנות אומות אחרות. היא מדומיינת כריבונית, משום שהמושג "אומה" נולד בעידן שבו תנועת ההשכלה והמהפכה קעקעו את הלגיטימיות של ממלכה היררכית הנשלטת על ידי שושלת בתוקף צו אלוהי. ולבסוף, היא מדומיינת כקהילייה, משום שבלי קשר לאי השוויון והניצול השוררים בה, כל אומה נתפשת תמיד כאחווה עמוקה בין אנשים שנמצאים על אותו מישור (אנדרסון, 2000).

לאומיות

לטענתו של סמית, תנועה אידיאולוגית החותרת להשיג ולקיים אוטונומיה, אחדות וזהות, בשמה של אוכלוסייה שכמה מחבריה מאמינים שהיא אומה בפועל או בכוח (סמית, 2003, עמ' 15).

תיאוריה של לגיטימציה פוליטית התובעת, שגבולות אתניים לא יחצו גבולות פוליטיים, וביתר שאת, שגבולות אתניים בתוך מדינה לא יחצצו בין עלי השררה לבין שאר התושבים – דבר שהעיקרון בניסוחו הכללי יותר ממילא מוציא מכלל אפשרות (גלנר, 1994, עמ' 15).

קהילייה אתנית

לפי ההגדרה של סמית, אוכלוסייה אנושית שיש לה שם, מיתוסים של אבות קדמונים משותפים, זיכרונות היסטוריים משותפים, יסוד אחד או יותר של תרבות משותפת, זיקה למולדת ובמידה מסוימת של סולידריות, לפחות בקרב האליטות (סמית, 2003, עמ' 86)

מקורות

אנדרסון, ב' (2000). קהיליות מדומיינות. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

גלנר, א' (1994). לאומים ולאומיות. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

סמית, א"ד (2003). האומה בהיסטוריה. ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית.

מודעות פרסומת

3 thoughts on “לאומיות הגדרות

  1. ywelis ספטמבר 30, 2015 / 9:38 am

    תודה על הציטוט מאנדרסון. מעריך שהוא המקור לטענת ה'יישויות הדימיוניות' (כמו חברות בינלאומיות או מדינות) של יובל נוח הררי ב'קיצור תולדות הזמן'.

    חיפשתי בשנה האחרונה את המקור לרעיון הזה (שבטח לא היה מקורי שלו, רק הוסתר מהקוראים).

    • ronyuval1 ספטמבר 30, 2015 / 12:16 pm

      אני שמח שהייתי לעזר. כמובן שזוהי רק אחת התיאוריות הנוגעות לדרכי התפתחותה של הלאומיות. לסקירה ביקורתית על התיאוריות השונות בנוגע ללאומיות ראה את ספרו של אנתוני סמית, האומה בהיסטוריה בהוצאת החברה ההיסטורית הישראלית.

  2. ywelis אוקטובר 1, 2015 / 11:58 am

    אני חושש שרובן אידיאולגיות לטעמי – מתעלמות מהפסיכולוגיה האנושית (כמו שהררי בעצמו עשה במאמרו על הטרור, שהובא באתר של דני אורבך – ר' תגובה מצויינת כאן http://dannyorbach.com/2015/04/19/%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%98%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8/#comment-6268 )

    ההנחה הבסיסית של הוגיהן הוא שהאדם הוא לוח חלק, שעליו 'המדינה' או גופים אחרים (כמו הכנסיה), כותבת ומעצבת לרצונה.

    זו אינה המציאות. המדע יודע לומר לנו כיום שההתנהגות שלנו ברובה אינסטינקטיבית; שהערכים שלנו מושתתים על עקרונות של הישרדות (ושיתוף פעולה לצורך הישרדות).
    כל זה משנה לגמרי את כל ההנחות על גופי-על כמו מדינה וכנסיה ורצונן 'לכתוב' עלינו. הרצון אינו שלהן, אלא של *כלל* האנשים. זו פסיכולוגיית המונים.

    מי שמניע שינוי, הם כמעט תמיד *יחידים* שהינם יוצאים מן הכלל, שיודעים (בין אם מלימוד ובין מאינטואיציה מרשימה) איך לתמרן את השאר.

    וובר היה קרוב (בתיאוריית הכאריזמה שלו), אבל חסר את הבסיס המדעי (וסבל מסיגנון כמעט בלתי-קריא, שאופייני מדי לעוסקים בתחום). השאר לדעתי לא התקרבו בכלל. המרקסיזם במיוחד השפיע לרעה, כי דחה את קיומם של יחידים משפיעים, וטען שיש רק קבוצות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s