ביטחון לאומי

בגיליון מספר 286 של כתב העת מערכות פרסם ישראל טל מאמר בשם "על ביטחון לאומי". במאמר זה טען טל, שביטחון לאומי הוא "הבטחת הקיום הלאומי והגנה על אינטרסים חיוניים". היסוד הלאומי הוא חלק בסיסי של מטרות הביטחון הלאומי, הוא יסוד אחיד ומשותף לכלל המדינות, הוא מרכיב קבוע והוא מתייחס למושג הריבונות ולקיום הפיסי של האומה – זהו היסוד האובייקטיבי. לעומת זאת, האינטרסים הלאומיים והחיוניים הם היסוד הסובייקטיבי והם מהווים מרכיב מיוחד ופרטי לכל משטר ומדינה, הכול לפי רקע המסורת, התנאים, השאיפות והנסיבות. כל חברה וכל מדינה מגדירות מפעם לפעם מה נחשב בעיניהן כאינטרס חיוני, שמצדיק ומחייב עימותים והיחלצות לאומית, במגמה למנוע או לחולל מעשים והתפתחויות.

לטענתו, נושא הביטחון הלאומי קשור בשלוש התפתחויות היסטוריות: המדינה הלאומית, המלחמה הטוטאלית והמהפכה התעשייתית. עד למהפכות שהתחוללו באמריקה ובצרפת התנהלו רוב המלחמות בעת החדשה בין שליטים ושושלות. את המלחמות הללו אסרו באמצעות צבאות שכירים ושאלת הביטחון הייתה קיומית, אם בכלל, רק מבחינתם של המעמדות השליטים. רק מאז הופעת המדינה הלאומית המודרנית, שמטרותיה משותפות לכלל החברה, או לכל הפחות שתוצאות מלחמותיה משפיעות על הקיום הלאומי ולא רק על השליטים, יש משמעות למושג "ביטחון לאומי" על פי ההגדרה דלעיל.

בתקופת עידן המדינה הלאומית, החל גם עידן המלחמה הטוטאלית שפירושו: מדינות חמושות, צבא אזרחי המוני, גיוס לאומי כללי של משאבי רוח וחומר, וראייה של כלל האוכלוסייה ושל אתרים אסטרטגיים חיוניים בלב המדינות כיעדים לפגיעה. במהותה, המלחמה הטוטאלית היא פועל יוצא מהמהפכה החברתית הגדולה, שבה נעשו העמים עצמם לבעלי אותן ארצות שהיו בעבר אחוזות פרטיות של השליטים. המדינה נעשתה מזוהה עם העם וכל העם הפך לצבא בפוטנציה. השתנו גם מוסר המלחמה וכלליה, משום שבהיות האזרחים כולם לוחמים או שותפים למאמץ המלחמתי, ובהיות התשתית הלאומית כולה משרתת את המאמץ המלחמתי היה מותר, לפחות עד גבול מסוים, לראות באוכלוסייה ובתשתיות יעדים שכיבושם, נטרולם או השמדתם תורמים להשגת ההכרעה במלחמה. לתהליך החברתי הצטרף גם תנאי טכני, שאפשר לצייד צבאות המונים בנשק ובאמצעים מייצור המוני, עם מלאי חלפים – המהפכה התעשייתית. כתוצאה ממהפכה זו חומשו הצבאות, צוידו ואף הונעו באמצעים וממדים חסרי תקדים. בלי מסילות הברזל ומנועה השריפה הפנימית, לא היה די בהופעת המדינה הלאומית ובמלחמה הטוטאלית כדי להביא למהפכה באמנות המלחמה.

לפי טל המלחמה הטוטאלית היה "חוק הגיוס הכללי", שהתקבל בצרפת בשנת 1793. הצרפתים, בצבאות המהפכה שלהם ובתקופת נפוליון, היו חלוצי צבאות האזרחים ההמוניים. אבל במלחמת צרפת-פרוסיה (1871-1870) חזרה צרפת לעידן הצבא המקצועני, בעוד שהצבא הפרוסי נבנה על עקרון האומה החמושה. לא בכדי אמרו שבמלחמת צרפת-פרוסיה ניצח מורה הכפר הגרמני, משום שפרוסיה השתיתה את העצמה הצבאית שלה על ההמונים, על האזרחים, שאותם לימדו וחינכו ושבהם הרביצו תורה והכשרה צבאית. לאחר שפרוסיה הביסה את צרפת עברה לידיה "אבן החכמים" והיא הייתה למקור ההשראה והתורה של חכמת המלחמה.

קפיאת החזית במלחמת העולם הראשונה הלמה בתודעתם של האירופאים. התברר – מה שיכלו לדעת מראש, אך סירבו לדעת – שמשני יסודות המלחמה, התנועה והאש, שמטה המהפכה התעשייתית את הקרקע מתחת לאחד מהם – יסוד התנועה. המקלע, התותח וגדרי התיל  ריתקו את חיל הרגלים לקרקע והוציאו משדה הקרב את הפרשים, נושאי התמרון, הניידות וההסתערות. בכך שיתקו למעשה את האסטרטגיה. בעקבות המלחמה קמו תיאורטיקנים שונים באירופה, שניסחו תיאוריות חדשות וניסו לחזות את צפונות מלחמת העתיד. בין שתי מלחמות העולם היו כאלה שהאמינו כי במלחמה הטוטאלית של העתיד, שבה אוכלוסיית האויב היא מטרה לגיטימית לכאורה, יכריעו הפצצות טרור של חילות האוויר עוד לפני שזרועות היבשה והים יספיקו להתערב. חסידי תיאוריה זו חשבו שרצון הלחימה של העמים יישבר בעקבות הפצצת הערים, ובמיוחד ערי הבירה, כך שהאוכלוסייה תכפה על ממשלתה לקבל את תכתיב תנאי השלום. במקרים מסוימים יושמה ונוסתה תורה זו במלחמת העולם השנייה, אך לכלל כושר הכרעה לא הגיע הכוח האווירי אף פעם.

אולם הוכח שנביאי המלחמה המודרנית בין שתי מלחמות העולם ראו נכוחה את ההתפתחות העתידית של אמנות המלחמה. נבואותיהם בדבר המהפכה, שהמטוס והטנק יחוללו במלחמה, התאמתו והעוצבות הממוכנות והמשוריינות אכן החזירו לאסטרטגיה את הניידות ואת כושר התמרון והמטוס הרחיב את תחומו של יסוד האש במלחמה והעבירו מהרמה הטקטית גם אל הרמות האופרטיביות והאסטרטגית. מכאן ואילך נפתח עידן חדש בדברי ימי המלחמות, והתחוללה מהפכה היסטורית שכל החידושים והשינויים הקודמים באמנות המלחמה מתגמדים לעומתה. עד להופעת המטוס התבססה הטקטיקה על שני יסודות – התנועה והאש, ואילו האסטרטגיה עמדה רק על התנועה לבדה. המטוס כנושא עצמת האש ארוכת הטווח העניק לניהול המלחמה ברמה האופרטיבית וברמה האסטרטגית גם את היתרון שהיה עד אז נחלת הטקטיקה לבדה – את האפשרות לשלב תנועה ואש. נביאי הכוח האווירי הקדימו את זמנם וטעו רק בכך שייחסו לכוח האש גם כוח הכרעה.

אפס, עם הופעת נשק ההשמדה ההמוני – פצצת האטום. בשלהי מלחמת העולם השנייה, שוב התחוללה מהפכה, אשר ממדיה חורגים הרבה מעבר לתחום אמנות המלחמה וניהולה, ואשר הביאה לשינוי של מהות ולא רק של כמות: לראשונה בהיסטוריה תפס יסוד האש את מקומו של יסוד התנועה במלחמה כיסוד הכרעה. לראשונה נוצרה מציאות, שבה מסוגלים המעטים להרתיע את הרבים ולהלך עליהם אימים. מעתה לא די בכמות בלבד.

תהליכים וגורמים היסטוריים אלה מצביעים כיצד התפתח נושא הביטחון. לולא כמו המדינות הלאומיות המודרניות, לא הייתה נודעת כל משמעות למושג "ביטחון לאומי". בעיית הביטחון הייתה אכן קיימת תמיד: ממשלות, ממלכות ואימפריות שקדו מאז ומעולם על הבטחת הריבונות, הגבולות הכיבושים והנכסים שלהן. אולם הביטחון כנושא קיומי בינלאומי ממדרגה ראשונה, כנושא שניצב במרכזה של ההוויה החברתית והמדינית בעולם הוא תוצר של התפתחות אמצעי ההשמדה ההמונית. מעתה, המלחמה שוב אינה מסכנת את רק אינטרסים, חירות או ריבונות ואפילו לא רק את הקיום הלאומי. אלא היא מאיימת על עצם הקיום הפיזי של עמים שלמים והמלחמה שוב אינה "ספורט" המתנהל לפי כללים וחוקי משחק הוגן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s