משטר שביתת הנשק

אריה שלו מחלק, בספרו שיתוף פעולה בצל עימות, את פרק הזמן שבין החתימה על הסכם שביתת הנשק עם סוריה (20 ביולי 1949) ועד להספקת האש שהושגה בתום מלחמת ששת הימים וכיבוש רמת הגולן בידי ישראל לשלוש תקופות משנה:

התקופה השקטה (יולי 1949-מרס 1951) – בתקופה זו של השנה וחצי הראשונות מחתימת ההסכם ועד תחילת העבודה לאורך נהר הירדן בגזרה המרכזית של האזור המפורז כחלק ממפעל ייבוש החולה, התנהלו יחסי הגבול על מי מנוחות. היחסים היו טובים ושקטים מאלה אשר שררו עם מצרים ועם ירדן.

תקופת המאבק וההסדרים (מרס 1951-ספטמבר 1953). בתחילה, במשך שלושה חודשים, התחולל מאבק אלים וחריף בין שתי המדינות סביב מפעל ייבוש החולה. מאבק זה התרחב למאבק על האזור המפורז. אחרי כן פעלו שני הצדדים, אולי דווקא בגלל ניסיון המאבק האלים ומחשש של הידרדרות למלחמה כוללת, למתן את היחסים שביניהם בדרך של מגעים בלתי רשמיים בוועדת שביתת הנשק. המטרה הייתה להשיג הבנה הדדית, וזאת, כתחליף למאבק האלים באזור הגבול.

תקופת המאבק האלים (מתחילת 1954 ועד למלחמת ששת הימים). חלה הידרדרות ביחסי שביתת הנשק בין סוריה לישראל – ממגעים בוועדת שביתת הנשק למאבק בשטח. ועדת שביתת הנשק וגם נציגי האו"ם איבדו את משקלם ואת יכולתם לפשר בין הצדדים. להחלטות שביתת הנשק לא היה עוד ערך רציני וקביעת עובדות בשטח הייתה למרכיב העיקרי ואולי היחיד, אצל שתי המדינות. סוריה וישראל היו שותפות למדיניות זו של מאבק והדברים אמורים בעיקר לגבי האזור המפורז.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s