הדוקטרינה הצבאית של ישראל

לפי אריאל לויטה, בספרו הדוקטרינה הצבאית של ישראל: הגנה והתקפה, ניתן למצוא את אבני הפינה של הדוקטרינה הצבאית הישראלית בהנחות העל של תורת הביטחון הישראלית שאת ניסוחן המקורי תבע דוד בן-גוריון. ראשונה בהן היא הקביעה לפיה עצם קיומה של מדינת ישראל נתון בסכנה מצד אויבים המקיפים אותה מכל עבר ושואפים לכלותה בכל דרך שהיא, דהיינו איום קיומי. מהגדרה זו של בעיית הביטחון של ישראל נבע ההכרח לחפש פתרונות ואמצעים להבטחת קיומה של המדינה.

במהלך חיפוש הפתרונות למצוקת הקיום אימצו מעצבי תורת הביטחון של ישראל שתי הנחות יסוד נוספות. האחת, כי לא ניתן לסמוך על גורם או גורמים חיצוניים כלשהם שיבטיחו את קיומה של המדינה, והשנייה, כי ישראל לא תוכל ליישב את הסכסוך הישראלי-ערבי באמצעים צבאיים. המשמעות המעשית של שתי הנחות אלה הייתה כי יש להשתית את ביטחונה של המדינה על כוחו של צה"ל להרתיע ובעת הצורך גם לפעול, אך השימוש בצה"ל ייעשה אך ורק למטרות אסטרטגיות הגנתיות כדי להבטיח את שמירת הסטטוס קוו.

הערכה זו לא מנעה מבן-גוריון ויורשיו לחתור ללא לאות להבנה ולשיתוף פעולה אסטרטגי לפחות עם אחת ממעצמות המערב – צרפת בשנות ה-50 וראשית שנות ה-60, ארצות הברית לאחר מכן. אלא שגם בימי השיא של שיתוף הפעולה עם מעצמות אלה, ולמרות החשיבות שיוחסה לו, הוא לא נתפס מעולם כערובה מספקת לקיומה של המדינה, שתחסוך ממנה את הצורך לקיים יכולת הגנה עצמית מלאה. זאת, מחמת הקושי להשיג מחויבות ברורה ומקפת דיה, בהתחשב במגבלות האינהרנטיות שיש למחויבות זו, ולאור שורה של אירועים והתפתחויות שהמחישו להנהגת המדינה במשך שנים את מידת השבריריות של תמיכת המעצמות.

הנחת העל השנייה הייתה שאין בידי ישראל להכריע את הסכסוך באמצעים צבאיים. מקביעה קטגורית זו לא השתמע בהכרח שאין אפשרות להשיג באמצעים אלה יעדים מדיניים משמעותיים אחרים, אם כי פחותים מאשר פתרון סופי של הסכסוך. ואכן, במשך השנים הוטלו על צה"ל יעדים מדיניים שונים. העקביים ביניהם היו הרתעת הערבים במלחמה, הסרת איומים צבאיים מתפתחים והשגת תנאי סיום למלחמה שיקנו לדרג המדיני קלפי מיקוח טובים למשא ומתן שלאחר המלחמה, ואשר יביאו במידת האפשר לשינויים פוליטיים ושלטוניים הרצויים לישראל בארצות ערב. בקרב ההנהגה הישראלית גם רווחה השאיפה לנצל הצלחה, במקרה של מלחמה הפורצת מסיבות אחרות, כדי להשיג באמצעות צה"ל תיקוני גבול קבועים.

להנחות העל של תורת הביטחון נוספו מספר הנחות מרכזיות לגבי היסוד בזירה, מצבה וצרכיה של ישראל בתחום המדיני ומשתני היסוד בהערכת המצב הצבאי. ההנחה הראשונה בחשיבותה בקבוצת ההנחות ביחס לנתוני היסוד בזירה נבעה מההכרה כי לישראל נחיתות כמותית ברורה ונצחית במשאבים הלאומיים ככלל ובמשאבים הצבאיים בפרט ביחס למדינות ערב. הנחה זו קבעה כי לישראל אין ולא יהיה בעתיד הנראה לעין כוח עמידה וכי הא-סימטריה בין ישראל לערב בתחום זה רק תלך ותחריף עם השנים. לכן לא ניתן לקיים צבא סדיר גדול, יש לנהל מלחמות קצרות ולהימנע ממלחמות התשה ויש לשאוף להשמדתו של האויב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s