הסכם העברה נחתם בין משרד הכלכלה הגרמני לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל. על פי הסכם זה נפתחו לכל מהגר שני חשבונות – אחד בברלין ואחד בתל-אביב. המהגר לארץ ישראל יכול היה להפקיד סכום כסף עד גובה מסוים בחשבון בברלין ותמורתו היה מקבל מהחשבון בתל-אביב את שווה הערך בלירות ארצישראליות לאחר עלייתו ארצה. הכספים בחשבון התל-אביבי באו ממכירת תוצרת גרמנית בארץ ישראל. בגרמניה גופא שולם ליצרנים שסחורתם נקנתה בארץ ישראל מתוך כספי החשבון בברלין.
הסכם זה העניק יתרונות ברורים לגרמניה: ניתן עידוד לתעשייה הגרמנית ונמנעה הוצאת מטבע. היתרון ליהודי הגרמני היה,שבדרך זאת נתאפשר לו להוציא מגרמניה סכום כסף הרבה יותר גדול משניתן להוציא בהגירה לארץ אחרת. היישוב בארץ ישראל הרוויח עלייה, משום המעמד המועדף שנקנה בדרך זו.
הסכם זה פעל עד פרץ מלחמת העולם השנייה, והפך את ארץ ישראל לאחד מיעדי ההגירה המושכים ביותר ליוצאים מגרמניה. ואולם, ההסכם נשאר בגדר עידוד, וכמובן לא חייב שום יהודי גרמני לצאת את המדינה.
עולם הידע של יובל 