גבולות האזורים המפורזים בין ישראל לסוריה

ישנה מחלוקת במקורות על השטח הכולל של האזורים המפורזים ועל השטח של חלקיו השונים.

 לפי ספרו של דוד טל, תפיסת הביטחון השוטף של ישראל, נקבעו בגזרה הישראלית-סורית שלושה אזורים מפורזים:

  1. האזור המפורז הצפוני השתרע על פני 3,600 דונמים בקירוב, בפינתה הצפונית של ישראל.
  2. האזור המפורז המרכזי השתרע על פני 21,970 דונמים בקירוב, מקצהו הצפוני של אגם החולה ועד מדרום לו, משני עברי נהר הירדן.
  3. האזור המפורז הדרומי השתרע על פני 27,970 דונמים בקירוב, שנפרשו כמעט לכל אורך חופיה המזרחיים של הכנרת.

 

לפי ספרו של עמי גלוסקא, אשכול תן פקודה, האזורים המפורזים השתרעו על שטח כולל של כ-65 אלף דונם, בשלושה אזורים:

  1. האזור המפורז הצפוני – שטחו 4,423 דונם – נשק בצפונו ובמזרחו לגבול הבינלאומי, חלקו המערבי היה במקביל לנחל שיאון סמוך לקיבוץ דן ולשאר ישוב, משם דרומה לנבי הודא, ודרומה מזרחה אל הגבול הבינלאומי, ומעט מעבר לו, ממזרח לגבעת האם.
  2. האזור המפורז הדרומי – שטחו 27,439 דונם – כולל רצועה לאורך חופו המזרחי של אגם החולה, ובמשולש גדול דרומית לו, שצלעו המזרחית מקבילה לגבול הבינלאומי ובמרכז גשר בנות יעקב, וקודקודו סמוך לקיבוץ איילת השחר. דרומה משם נמשכה רצועה נוספת דרומה בין הירדן לגבול הבינלאומי, שהתרחבה מעט מערבה בסביבת כורזים, עד לשפך הירדן לכינרת.
  3. האזור המפורז הדרומי – שטחו 33,573 – לאורך החוף הדרום-מזרחי של הכינרת, ובינו ובין הגבול הבינלאומי, מצפון לנוקיב ועד דרומית למעגן ולתל קציר, משם נמשך מזרחה, בין גבול סוריה וירדן, אל חמת גדר.

 

לפי ספרו של גבי שריג, ביטחון שוטף בפיקוד הצפון: 1967-1949, השטח הכולל של כל המפורזים היה 70 אלף דונם וביניהם שטחים טובים וראויים לעיבוד חקלאי.

המפורז הצפוני – השטח מקיף כ-9,000 דונם ועד למלחמת העצמאות היה השטח שייך שווה בשווה לתושבים ערביים ולקרן הקיימת לישראל. עובדה שחפנה בעיבה צרות גדולות. קו המפורז עובר בעצם מואדי עאסל מצפון מזרח לקיבוץ דן דרומה ומערבה מתל עזזיא'ת, צפונית מזרחית לכפר סולד.

המפורז המרכזי / התיכון – זהו אזור גבול שניתן לחלוקה ל-3 גזרות משנה והם:

א.     חלקת הנקניק – רצועות קרקע צרה בין הגבול הבינלאומי וים החולה (שטרם יובש) והוא כולל כ-3,500 דונם.

ב.      המשולש הגדול – שקודקודו ממערב למשמר הירדן ובסיסו בירדן; שטח בן 20 אלף דונם והוא כלל כמובן גם את גשר בנות יעקב. עד 1948 היו בשטח זה שני יישובים יהודיים: דרדרה ומשמר הירדן הראשונה, הייתה במצור ממושך והצליחה להדוף הסורים; השנייה – נכבשה כידוע ומגיניה הלכו בשבי. שני כפרים ערביים היו ונשארו בשטח זה: קאדר אל בגר'ה וקאדר אל ונמ'ה וכמו כן הייתה החווה החקלאית של חורי; סך הכול היו כאן כ-2,000 נפש ערביים לפני פרו המלחמה.

ג.      ממשמר הירדן ירד נקניק שני, שטח רצועת קרקע צרה לשפך הירדן, באזור כורזים והיו אלה כ-2,000 דונם. מול כורזים נוצר משולש קטן שכלל כ-2,500 דונם.

המפורז הדרומי – היה הגדול בין שלושת המפורזים והשתרע על שטח בן 33 אלף דונם. שטח זה החל מן הכפר נוקייב, מצפון לעין גב ועד למפגש הגבולות: סוריה-ירדן- ישראל באל-חמה (חמת גדר). לפני המלחמה היו בשטח 4 כפרים ערביים והם: נוקייב, סאמרה, תאופיק ואל-חמה. באזור היה כפר יהודי אחד והיא: עין גב. הבעלות על השטח הייתה משותפת, מעורבת ומסובכת ביותר בין הקק"ל, אזרחים סוריים ואזרחים מקומיים. אדמות הכפר סאמרה היו בכלל בבעלות כת הבאהיים.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s