מחלת האלצהיימר

מחלת האלצהיימר הינה הגורם השכיח ביותר מבין הגורמים לתסמונת הנקראת "דמנציה". דמנציה מוגדרת כתהליך של התדרדרות הדרגתית בתפקוד הקוגניטיבי ובעיקר בזיכרון, הגורם להפרעות התנהגותיות ולירידה בתפקודים השונים עד להתמוטטות תפקודית קשה. המונח דמנציה כאבחנה פסיכוגריאטרית מציינת את מצבו של האדם אשר עקב ירידה הדרגתית בתפקודיו הקוגניטיבית, כבר אינו מסוגל להמשיך ולקיים כרגיל את פעילותו היומיומית ו/או את קשריו החברתיים.

על פי ההגדרה שאומצה מתחום הפסיכולוגיה ניתן להבין את היסודות הדרושים לאבחנת דמנציה:

  1. ליקויים קוגניטיביים טהורים – אלה כוללים ירידה בזיכרון לטווח קצר וארוך, ליקויים בהתמצאות במרחב ובזמן, הפרעות ביכולת החשיבה והשיפוט וצמצום בתקשורת.
  2. כישלון בהתבטאות – כגון קשיים בזכירת שמות אנשים, מקומות וחפצים, בכינוי חפצים ובמציאת מילים תוך כדי שיחה.
  3. קשיים ומוגבלויות בביצועים ובמיומנויות – אי יכולת לערוך חישובים, לקרוא, לכתוב, לקרוא, לתפור, להפעיל מכשירי חשמל, קשיים בלבישת בגדים, בצחצוח שיניים, ואפילו קשיים להתיישב, להושיט יד ולכוון את המבט.
  4. סטיות בהתנהגות תנועתית – הליכה מופרזת, שינויי תנועה ותנוחה תמידיים, אי שקט, פסיכומוטורי, נטייה לנדידה ותעייה, נטייה לשבת או לשכב ללא גילוי יוזמה כלל.
  5. תופעות נפשיות נלוות – דיכאון, מחשבות שווא, רדיפה, הזיות ודמיונות.
  6. שינויים בהרגלים קיומיים ודחפים בסיסיים – אכילה מופרזת, זלילה ללא הבחנה או להפך – אי-רצון לקבל מזון עד לסירוב מוחלט לאכול, דחפים מיניים מוגברים או חסרים כלל.

מחלת האלצהיימר שכיחה בקרב גילאי 65 ומעלה וגורמת בדרך כלל למוות תוך שבע עד עשר שנים, אם כי, תהליך ההידרדרות של המחלה אינו אחיד ויכול להתקדם מהר יותר או לאט יותר. חלק מהחולים סובלים מהמחלה בדרגת חריפות גבוהה או בינונית וזקוקים לטיפול ולפיקוח מתמידים.

ניתן לחלק את מחלת האלצהיימר למספר שלבים:

  1. שלב התחלתי של המחלה – שלב המאופיין בירידה קלה ביכולת הזיכרון וכן ירידה בביצוע משימות חברתיות ו/או משימות הקשורות בעבודה. בשלב זה החולה מודע ומבחין בסימני השכחה.
  2. שלב מתון של המחלה – שלב המאופיין משמעותי של הזיכרון ובשינויי התנהגות. בשלב זה הירידה מזוהה לראשונה על-ידי האחרים הסובבים את החולה.
  3. שלב מתקדם של המחלה – השלב מאופיין בירידה משמעותית בקוגניציה, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, הצורך בעזרה בתפקוד היומיומי ושינויים באישיות ובהתנהגות.
  4. שלב סופני – איבוד מתקדם של היכולת הפסיכומוטורית והורבלית: הידרדרות פיזית, היעדר יכולת לתקשר עם הסביבה, תוך הידרדרות פיזית מוחלטת ומוות .

את מחלת אלצהיימר מאפיינת ירידה בתפקוד הקוגניטיבי והמעשי. בתחילה נפגעות התנהגויות מורכבות (למשל נהיגה) ומתגלים קשיים בזכרון לטווח קצר. לעתים ישנן גם הפרעות התנהגותיות, כמו התקפי זעם. כאשר המחלה מתקדמת, עלול להתפתח דמנציה שבו החולה מאבד את יכולתו לבצע את הפשוטות שבפעולות: דיבור, הליכה לשירותים, אכילה, שינה, ובמיוחד הוא צפוי לפגיעה חמורה בזיכרון, עד כדי חוסר יכולת להיזכר בשמו ובזהותו (מלר, 1999; מילר, 1997).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s