המשבר בשוק כתבי העת והחיפוש אחר פיתרון

החל משנת 1986, ניכרת מגמת עלייה במחירי כתבי העת. מגמה זו הביאה להגדלת ההוצאות של ספריות מחקריות על כתבי עת בערך ב-10 אחוזים לשנה. בהסתמך על הסטטיסטיקה שפרסם איגוד ספריות המחקר בארצות הברית (ARL ? Association of Research Libraries), עלה מחיר כתב עת בודד ב-147 אחוזים. מגמת העלייה במספר כתבי העת ב-50 אחוזים הטילה הוצאה גבוהה יותר על הספריות בגובה של 152 אחוזים. העלייה בהוצאות הספריה כפתה על הספריות הקטנה מספר כתבי עת שרכשה.

אחד הגורמים שהביאו לעלייה החדה במחירי כתבי העת היו מיזוגים בין ההוצאות לאור בשוק המסחרי. שני המיזוגים המשמעותיים התרחשו בין השנים 1988 ל-1998. הראשון היה בין Pergamon ו-Elsevier  והשני בין Lippincot ו-Kluwer.

הספריות בתגובה לעליית מחירי כתבי העת ומתוך לצמצם את החריגות בתקציב ביטלו מינויים למספר כתבי עת, כאשר הן מסתמכות על הספקת מסמכים ושיתוף פעולה בניהול האוספים שלהן. לפעולתן היתה השפעה מועטה על גובה מחיר כתבי העת.

צמצום התחרות בשוק כתבי העת שהביאה לעליית מחירים חדה העלתה את שאלת השליטה של המו"לים על זכויות היוצרים ועל החומר המוגן בזכויות יוצרים. משנות ה-90 עם העלייה שחלה בשימוש באינטרנט נעשו ניסיונות רבים להבטיח את קיומו של חוק זכויות יוצרים שיתאים לסביבה הדיגיטאלית. אולם במקביל המשיכו המו"לים לעודד חקיקה שתחזק את המונופול על הקניין הרוחני. הצעדים המגבילים של המו"לים מצמצמים את השימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים.

השיפורים שחלו בתקשורת הלמדנית מאפשרים פרסום מהיר יותר של מאמרים אקדמאים מאשר בצורה המודפסת. נוסף על כך הקוראים יכולים לגשת למאמרים מביתם מבלי שיצטרכו לגשת לספריה. הספריות קיוו שהגרסאות האלקטרוניות יקלו חלק מבעיות התקציב שעמדו בפניהן. אולם נכון לעכשיו מחיר כתב עת באינטרנט אפילו עלה והספריות משלמות גם על הגרסה האלקטרונית וגם על המודפסת. למרות שהספריות מעדיפות לעבור לגרסה האלקטרונית בלבד יש מספר גורמים שמונעים מהם לעשות זאת: מדיניות התשלום של המו"לים, השאלה בדבר האכסון של הגרסאות האלקטרוניות וחוסר הנכונות של החוקרים לקבל כתבי עת אלקטרונים בלבד.

המחירים הגבוהים של כתבי העת והניסיון של הספריות למצוא דרך להוזיל את ההוצאות בגין רכישת כתבי עת הביא את ארגון ספריות המחקר בארצות הברית (ARL) לפנות בשנת 1988 לחברת שירותי ייעוץ כלכליים (ECS ? Economic Consulting Services) שתבצע מחקר לגבי מגמות במחירי המנויים לכתבי העת בין השנים 1973-1987. על פי המחקר נצפתה עלייה במחיר לעמוד של כתבי העת בין 2.6 ל-6.7 אחוזים לשנה. המלצות  הדו"ח היו שהכנסת תחרות לשוק תוריד את המחירים ותועיל מאוד לקהילת הספריות.

במקביל לדו"ח של ECS נכתב דו"ח על ידי אן אוקרסון (Ann Okerson) שבדקה את הגורמים למשבר בכתבי העת. טענתה המרכזית של היתה שלב הבעיה היא העובדה שחלק ניכר מהתקשורת הלמדנית נעשתה דרך ההוצאות לאור המסחריות שמחירן הינו גבוה בהרבה ממחירי כתבי העת של האגודות הלמדניות. המלצתה שמעבר של רוב הפרסומים לכתבי עת של אגודות למדניות או של מו"לים שמציעים מחירים סבירים יוביל להורדת מחירי כתבי העת בכלל השוק. המלצותיה ל-ARL היו לעודד מעבר זה וכן לעודד יצירת יוזמות אלטרנטיביות להוצאות לאור המסורתיות.

בנוסף על כך הקימה התאחדות האוניברסיטאות האמריקניות (AAU ? Association of American Universities) שורה של צוותי פעולה במטרה לפתור מספר בעיות שעומדות בפני הספריות המחקריות. אחד מהם, כוח המשימה לאסטרטגיה לאומית לניהול מידע מדעי וטכנולוגי (The Task Force on a National Strategy for Managing Scientific and Technological Information), פרסם את הדו"ח שלו ב-1994. גם דו"ח זה הציע ליצור תחרות בשוק כתבי העת. הדו"ח התמקד בהכנסתה של הוצאה לאור אלקטרונית כדרך להוזלת מחירי כתבי העת. ארגון ספריות המחקר בארצות הברית ניסה לגבש דרכי פיתרון בעקבות דוחות המחקר, אולם חילוקי הדעות המרובים בארגון הכשילו מאמצים אלה ובמקביל המשיכה העלייה במחירי כתבי העת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s